מילון מונחים פרוגרסיבי
מותאם במיוחד לצרכי חובבי רוק מתקדם
עודכן לאחרונה ב-7 יוני 2008
-
אוונגרד/אוונגארד:
קבוצת אמנים המפתחים זרם חדש שאמור להוביל את שאר האמנים קדימה,
תוך נטילת סיכון עצמי של כישלון בתחילת הדרך. במקור: מונח צבאי צרפתי,
שמשמעו "חיל-המשמר שהולך לפני המחנה". בדרך כלל היה חיל המשמר הקדמי סופג
את עיקר הפגיעה.
-
אוואנט-רוק (Avant-Rock):
שילוב בין רוק ובין מוסיקה אוונגארדית רצינית, המושפעת בעיקר מזרמים אירופאיים שצמחו באמצע המאה העשרים.
- אוסטינטו: חזרה (עקשנית) על תבנית מלודית או ריתמית.
- אופרת רוק: שילוב בין
המבנה הטיפוסי של האופרה הקלאסית, כפי שהתפתחה באירופה, עם מוסיקת רוקנרול
המבוססת על כלים חשמליים ולהקה מצומצמת. הופיע לראשונה באנגליה, בסוף שנות
השישים. דוגמאות מייצגות: "טומי" של להקת The Who משנת 1969; "ישו כוכב
עליון" של אנדרו לויד-וובר משנת 1973; "לאמב לייז דאון און ברודוויי" של
ג'נסיס משנת 1974; "מופע הקולנוע של רוקי" משנת 1975; "החומה" של פינק
פלויד משנת 1980; "אופריישן מיינדקריים" של קווינסרייך משנת 1989.
- אטונליות: מוסיקה ללא
מרכז טונלי מוגדר, להבדיל מן השימוש הנפוץ בסולמות המאז'ור והמינור
במוסיקה הקלאסית המסורתית, ולהבדיל מן השימוש בסולמות מודאליים במוסיקת
ימי הביניים. השימוש באטונליה אופייני למוסיקה מודרנית, והתפתח לראשונה
באסכולה הוינאית השנייה של ארנולד שיינברג וממשיכיו.
- אלבום זהב: אלבום שמכר לפחות חצי מליון (500 אלף) עותקים. בישראל: 20 אלף עותקים.
- אלבום יהלום: אלבום שמכר לפחות עשרה מליון (10,000,000) עותקים.
- אלבום פלטינה: אלבום שמכר לפחות מליון (1,000,000) עותקים. בישראל: 40 אלף עותקים.
- אלבום קונספט: תקליט או
דיסק שבו קיים קשר נושאי ברור בין היצירות ו/או השירים השונים, לעתים תוך
שימוש במוטיב מוסיקלי המופיע פעמים רבות לאורך ההקלטה; הקונספט מזכיר
התנהלות של מחזה, הצגה או סרט קולנוע. אופייני לאלבומי רוק מתקדם, אך לא
מייצג ולא חיוני להגדרת הז'אנר. מנוגד לאלבום פופ רגיל, הכולל בדרך כלל
אוסף שירים אקראי ללא מכנה משותף מובהק.
- אפוס (Epic): פואמה
ארוכה, או שיר ארוך, הבנוי מסדרת תת-פרקים ללא מבנה נוקשה. מבוסס על סיפור
שבמרכזו גיבור או דמות דומיננטית. בהקשר רוק מתקדם: יצירה מוסיקלית
שאפתנית ונועזת באורך של כעשרים דקות, בנסיון לחקות מבנים סימפוניים ו/או
קלאסיים אמנותיים.
- אקורד: שלושה צלילים או יותר, המבוצעים לרוב בו-זמנית, או בזה אחר זה (ארפג'ו). שימוש באקורדים מהווה את בסיס ההרמוניה.
- ארט-רוק: רוק אמנותי. מונח נרדף לרוק מתקדם, בעל משמעות רחבה יותר, ולכן קשה יותר להגדרה קלה.
- ארפג'ו / ארפג'יו / ארפז' / ארפז'ו / ארפז'יו: ביצוע כל צלילי האקורד באופן נפרד, בדרך כלל בסדר עולה. מכונה גם: אקורד שבור.
- בארוק/ברוק: שם כולל
למוסיקה קלאסית באירופה בשנים 1600-1760 בערך. מבנים שפותחו בתקופה
הבארוקית: אופרה, קונצ'רטו, סונטה, סוויטה. מלחינים בולטים: באך, הנדל.
רוב המוסיקה היתה דתית, ובוצעה בין השאר בכנסייה.
-
בלאסטביט (Blastbeat):
תיפוף מהיר וחזק במיוחד, תוך שילוב בין תוף סנר ותוף בס, כדי ליצור אפקט של עוצמה, עומס צליל ואינטנסיביות רגשית. מקובל בעיקר במוסיקת רוק כבד, ובפרט - במוסיקת הבי מטאל לסוגיה. מנוגן לרוב ביחידות של 1/8, 1/16 או אף 1/32.
בלוז:
מוסיקה ווקאלית עצובה שהומצאה על ידי העבדים האפרו-אמריקנים בארה"ב של סוף
המאה התשע-עשרה. מבוססת על סולם הבלוז, המנמיך בדרך כלל את הצלילים
השלישי, החמישי והשביעי. הבלוז מהווה את הבסיס של הרוק ושל הג'אז.
- ג'אז: מוסיקה
אינסטרומנטלית ברובה, שהומצאה על ידי העבדים האפרו-אמריקנים בארה"ב של סוף
המאה התשע-עשרה. מבוססת על סולם הבלוז, ומאופיינת באילתור (אימפרוביזציה),
וירטואוזיות (יכולת נגינה גבוהה) וזניחת השימוש בתווים כתובים. מאפיין
נוסף: סינקופה (ר' ערך).
- ג'אז-רוק: שילוב בין ג'אז ובין רוק. להבדיל מפיוז'ן, המשלב בין ג'אז ובין כל שאר הסגנונות שאינם רוק או ג'אז.
- גיג (Gig): הופעה; ביטוי סלנג מקובל בקרב מוסיקאי רוק וג'אז.
- גראולינג (Growling): סגנון שירה מפלצתי, זועם ומפחיד המקובל בעיקר בסגנון דת' מטאל, המכונה לעתים גם "דת' גראול" או "קוקי מונסטר ווקלס" (שירה בסגנון עוגיפלצת). עלול להזיק למיתרי הקול, לגרון ולגוף באופן כללי.
- גראנג' (Grunge): שילוב
מוסיקלי בין פאנק, רוק אלטרנטיבי ו'מטאל'. תת-זרם של מוסיקת רוק. נולד
לראשונה בעיר סיאטל, ארה"ב, בתחילת שנות התשעים. להקות ואמנים מייצגים:
נירוונה, סאונדגרדן, פרל ג'אם, סמאשינג פאמפקינז, סטון טמפל פיילוטס, אליס
אין צ'יינס.
- דאון-ביט: הפעימה הראשונה בתיבה.
- דודקפוניה: שיטת הלחנה
מודרנית לשנים-עשר טונים, לפיה כל טון שווה לרעהו. עם השנים זכתה השיטה
לביקורת נוקבת, והמושג הפך מילה נרדפת למוסיקה צורמנית, רועשת ומעיקה.
- דיאטוני: אוסף צלילים
היוצר, לרוב, סולם מאז'ורי או מינורי. מורכב מחמישה טונים שלמים ושני
חצאי-טונים, דהיינו שבעה צלילים שונים בכל אוקטבה. בהכללה גסה, הדיאטוניקה
היא "הקלידים הלבנים של הפסנתר", ומהווה את בסיס ההרמוניה המערבית מתקופת
הרנסאנס ועד סוף המאה התשע-עשרה. הסולם הדיאטוני פותח לראשונה על ידי
גואידו ד'ארזו.
- דינמיקה: מידת עוצמת הביצוע. דוגמה: פורטה=חזק. פיאנו=חלש. קרשנדו=הגברה הדרגתית.
- דיסוננס: אקורד בעל
מרווחים בלתי-שגרתיים, שעלולים להישמע לא נעימים לאוזן האנושית. מבחינה
פיזיקלית, גלי קול מסויימים נוטים "להתנגש" עם גלי קול בתדירויות מסוימות.
- דיסטורשן: עיוות מכוון
הנוצר כאשר גלי קול נמצאים מעבר ליכולת הטיפול של המגבר החשמלי. נפוץ
בעיקר במכשירי אפקטים של גיטרות חשמליות. הגיטריסט ג'ימי הנדריקס נחשב
לאחד מחלוצי השימוש בדיסטורשן.
- דמו (Demo): הקלטה ראשונית לצרכי הדגמת כישרון האמן בפני חברות מוסיקה, אמרגנים, מפיקים, מפיצים, מוסיקאים, עיתונאים ובעלי עניין.
- האמונד (Hammond):
אורגן חשמלי דו-קומתי המדמה את צליליו של עוגב הכנסייה הנוצרי. הדגם
הראשון הוצג בשנת 1935 על ידי לורנס האמונד בארה"ב. הפך פופולרי לאורך
שנות החמישים והשישים של המאה העשרים, בעיקר בזכות קלידני ג'אז כגון ג'ימי
סמית', גרוב הולמס וג'ק מקדאף. יתרונו הגדול של ההאמונד הוא ניידותו,
בהשוואה לעוגב הנייח.
- הארד-רוק: רוק
תוקפני-יחסית, בעל נטייה לפומפוזיות, חיבה לאצטדיונים וצליל מהדהד. מונחים
דומים: רוק כבד, רוק אצטדיונים, ארנה-רוק / ארינה-רוק (Arena-Rock).
- הבי מטאל (Heavy Metal):
רוק קיצוני המתאפיין ב''דיסטורשן'' חזק בגיטרות, מקצבים תוקפניים, שירה
צעקנית בטונים גבוהים, ללא שימוש בכלים אקוסטיים, ובהשפעות גותיות
ונוצריות קדומות. נולד באנגליה בסוף שנות השישים (לדוגמה, הלהקות בלאק
סאבאת', דיפ פרפל). תמונת תשליל (נגטיב) של רוק מתקדם. סגנון
ה''פרוג-מטאל'' (ר' ערך) משלב בין הבי מטאל ובין רוק מתקדם.
- הומופוניה: מצב מוסיקלי שבו שני קולות (או יותר) נעים ביחד במימד הזמן, בלי שיש ביניהם הבדל בקצב. שונה ממצב של פוליפוניה (ר' ערך), שבו מספר מלודיות נעות יחד בלי תלות בקצב.
- הרמוניה: יחס אנכי בין
צלילים. להבדיל ממלודיה, המהווה את היחס האופקי בין הצלילים. נוצרת בעיקר
בעזרת אקורדים ומהלכי אקורדים. ניסויים מדעיים גילו כי מרווחים מסוימים
בין צלילים יוצרים אפקט מגביר, בעוד מרווחים אחרים יוצרים אפקט התאבכות,
עיוות ו/או החלשה של הצלילים.
- היפוך: כאשר התו הנמוך ביותר הופך הגבוה ביותר, ולהיפך. טכניקה המיושמת על אקורדים, מרווחים, נושאים (מוטיבים) או קונטרה-פונקט. מכונה גם אינוורציה / אינורציה.
- הכפלה: כאשר שני מוסיקאים, זמרים ו/או כלי נגינה מבצעים את אותו תפקיד, או מלודיה, במקביל.
- הרחבה: הארכת משך הזמן שבו מנוגן טון מוסיקלי, או תו ביצירה. בטכניקה זו ניתן להפוך שמיניות לרבעים, שש-עשריות לשמיניות וכו'. מכונה גם אוגמנטציה.
- ואלס / ולס: מחול אירופאי
במשקל שלושה רבעים או שש שמיניות ("אום-צה-צה"). התפתח מריקוד ה"לאנדלר"
הגרמני של סוף המאה השמונה-עשרה, והגיע לשיא בעיר וינה, וביצירותיו של
יוהאן שטראוס השני. דוגמה: "הדנובה הכחולה".
- ויברטו / ויבראטו: הרעדה מכוונת של צליל מוסיקלי, באמצעות אצבעות המוסיקאי הפורט על כלי מיתר, שינוי תנודות האוויר בכלי נשיפה, או באמצעות גרונו של הזמר. משמש להדגשה והעשרה של תווים מסוימים ביצירה. מושגים דומים: טרמולו, ויבראציות.
VCS3
- וי-סי-אס-שלוש (VCS3 או VCS-3):
סינתיסייזר אנלוגי נייד בעל שלושה מתנדים (אוסילטורים). הדגם הראשון יצא
מן הייצור בשנת 1969 על ידי חברת EMS בניהול פטר זינובייף, בעיצוב דיויד
קוקרל והמלחין האלקטרוני טריסטראם קארי. מראשוני הסינתיסייזרים הניידים,
אך שימש בעיקר לאפקטים כיוון שהיה קשה להשתמש בו ככלי מלודי. היה בשימוש
אצל קינג קרימזון, בריאן אינו, רוקסי מיוזיק, דה הו (המי), וידוע בעיקר
בזכות השימוש האפקטיבי שעשו בו חברי פינק פלויד באלבומיהם מהשנים
1973-1975.
- וירטואוז / וירטואוזו / וירטואוזיות: מוסיקאי, זמר או מלחין המתאפיין ביכולת ביצוע טכנית גבוהה בהרבה מן הממוצע. מקור המונח באיטלקית של המאה ה-16, אך השורש "וירטוס" הוא לטיני, ומשמעותו המדויקת היא מיומנות ו/או מצויינות.
- וריאציה / וריאציות: שינוי ברעיון מוסיקלי, תוך שמירת מהותו הבסיסית. טכניקות נפוצות: קישוט, טרנספוזיציה, היפוך, הרחבה, צמצום, חיקוי, שינוי מיקצב, סינקופה ועוד. השינוי יכול להתרחש במישור המלודי, ההרמוני, הקיצבי, ביחד או לחוד.
- זול (Zeuhl): מונח שהמציא
כריסטיאן ואנדר, מנהיג הלהקה הצרפתית "מאגמה", כדי לתאר זרם מוסיקלי המשלב
בין רוק, מוסיקה קלאסית מודרנית (איגור סטרווינסקי, קרל אורף), ובין ג'אז
מודרני (ג'ון קולטריין, תלוניאוס מונק, צ'רלס מינגוס, מיילס דייויס).
המונח נולד משפה ושמה קוביאנית, שגם אותה המציא ואנדר.
- טבלטורה / טאבלטורה: שיטת כתיבת מוסיקה שלא באמצעות חמשה (חמש שורות), אלא ע"י אותיות, מספרים או סימנים אחרים. פופולרי בעיקר בקרב גיטריסטים ("טאבים", בקיצור). בגלל קלות כתיבתם, הפכו נפוצים במיוחד בזכות האינטרנט.
- טום-טום: תוף בעל צורת צילינדר, ללא רשת ("סנר"). חיקוי של תוף אפריקני. ממוקם ברוב מערכות התופים המודרניות, מעל תוף הבאס.
- טונליות / טונאליות: שיטה הרמונית, לפיה טון אחד, המכונה 'טוניקה', מהווה מרכז, שסביבו נבנים שאר הטונים והאקורדים ביצירה מוסיקלית. מקובלת במוסיקה המערבית שעד המאה ה-20. שיטות מנוגדות: אטונליות (ללא מרכז טונלי מוגדר), פוליטונליות (מספר מרכזים טונליים מוגדרים).
- טמפו: מהירות ביצוע יצירה מוסיקלית. דוגמאות: אלגרו = מהיר. אנדנטה = מתון. בעברית: מיפעם / מפעם.
- טנור: קול גברי גבוה.
- טרבל: קול גבוה ביותר, כגון ילדים, סופרן נשי, או טנור גברי. מהווה ניגוד לבאס. במערכות סאונד: שינוי והתאמה של תדירויות הצליל הגבוהות ביותר.
- טריו: שלישיית נגנים; חיבור מוסיקלי עבור שלושה מבצעים; החלק האמצעי של מינואט, סקרצו או שיר-לכת.
- טריטון: מרווח של קווארטה מוגדלת (מרווח של ארבע וחצי דרגות בסולם מינורי או מאז'ורי) היוצר שלושה טונים שלמים.
- טרמולו: חזרה מהירה על אותו תו, לרוב על כלי מיתר כגון גיטרה או כינור; שינוי מהיר שחוזר על עצמו בנגינה של שני טונים שווים או שונים. מונחים נרדפים: טריל; ויברטו.
- טרנספוזיציה: העברה מסולם מוסיקלי אחד אל סולם אחר. בעברית: עיתוק.
- טרצה / טרצות: מרווח של שני טונים בסולם מז'ורי, ומרווח של טון וחצי בסולם מינורי. שאוב מן השורש "טרי", שמשמעותו בלטינית הוא "שלוש": אורך המרווח הוא שלושה צעדים בסולם.
- כרומטיות / כרומטיקה / מוסיקה כרומטית: שימוש נרחב במרווחים קטנים של חצאי טונים. אופייני לזרם הרומנטי והזרם המודרניסטי במוסיקה הקלאסית האירופאית.
- לייבל (Label): תאגיד/חברה
למטרת מימון, ייצור, הפצה וקידום הקלטות מוסיקה ו/או וידאו. ארבע חברות
בינלאומיות גדולות שולטות ב-70 אחוזים משוק המוסיקה העולמי (סוני-BMG;
יוניברסל; EMI; וורנר מיוזיק). שאר השוק מתחלק בין עשרות אלפי לייבלים
קטנים, רובם עצמאיים ו/או קטנים ביותר.
- מאת'-רוק (Math-Rock)(רוק מתמטי):
שם נרדף עבור רוק מתקדם, שנולד לראשונה בשלהי שנות השמונים. מאופיין במבנים
קצביים מורכבים ובלתי-צפויים, שימוש רב בגיטרה (ולא בקלידים), סאונד יבש ללא אפקט של הד (Echo), דינמיקה חדה וקיצונית, דיסוננס, נגינה מהירה, שימוש נרחב בסינקופות.
- מוג (Moog): מראשוני
הסינתיסייזרים בעולם המוסיקה המערבית. רוברט מוג (1934-2005), מדען
אמריקני, המציא אותו בשנת 1953 והמשיך לפתחו לאורך שנות השישים והשבעים.
הקלידן קית' אמרסון היה בין הראשונים שהשתמשו בו בהופעות חיות, ועבד לצד
ד"ר מוג על פיתוחו המתמשך. פותחה גם גרסה ניידת, מיני-מוג (ר' ערך),
להופעות חיות בלבד.
- מודוס/ים: שיטת סולמות שהיתה קיימת עד המאה ה-16 באירופה, לפני סולמות מאז'ור-מינור. היתה נפוצה בעיקר במוסיקה כנסייתית.
- מוזיקה/מוסיקה: מונח
לטיני שמקורו יווני, מלשון 'מוזה'. המוזות הן יצורים מיתולוגיים האחראים
לכל סוגי האמנויות. המוזיקה היא, למעשה, אמנות הצלילים.
- מוסיקה אלקטרונית:
מוסיקה המופקת בכלים אלקטרוניים כגון סינתיסייזר (בקיצור: סינתי), סאמפלר
(דוגם צלילים), מחשב, מכונת תופים וכדומה. צברה תאוצה באירופה לאחר מלחמת
העולם השנייה, בתחילה דרך זרם ה"מיוסיק קונקרט" וסרטי ההקלטה משנת 1948
והלאה. חלוצי מוסיקה אלקטרונית: פייר שאפר, פייר הנרי, פייר בולז,
קרלהיינץ שטוקהאוזן, אדגארד וארז, יאניס קסנאקיס.
- מוסיקה מינימליסטית / מינימליזם:
מאופיינת בחזרה אינסופית על מוטיבים מוסיקליים או משפטים מוסיקליים קצרים,
בשינויים קלים לאורך זמן רב. מושפעת ממוסיקה הודית, תיפוף אפריקני ומוסיקה
פולחנית חוץ-מערבית. התפתחה במערב בשנות השישים של המאה העשרים, מתוך
קבוצת מלחינים שפעלה באקדמיה. מלחינים מפורסמים: פיליפ גלאס, סטיב רייך,
טרי ריילי. הסגנון זכה להצלחה מיוחדת בתחום הפסקולים הקולנועיים.
- מוסיקה קלאסית: שם כללי
למוסיקה אמנותית שחוברה מאז 1750 ועד ימינו באירופה, עבור תזמורות,
קונצרטים, הרכבים קאמריים, אופרות ומחול. למרות שהזרם הקלאסיציסטי במוסיקה
הגיע לשיא בין אמצע המאה השמונה-עשרה ואמצע המאה התשע-עשרה, כיום מאגד
המונח את שלל הזרמים שהתפתחו מאז ועד היום.
- מוסיקה רומנטית: שייכת
לשנים 1820-1920 באירופה. הזרם הרומנטי קם כתגובת-נגד למגבלות והחוקים של
המסורת הקלאסיציסטית הקפדנית. מאפיינים נפוצים: שימוש בתזמורות גדולות,
התעלמות מחוקים מוסיקולוגיים שרירותיים, השפעות ספרותיות ולאומניות,
הרמוניה כרומטית, הזנחה יחסית של המרכיב הקצבי (ריתמיקה). מלחינים
מפורסמים: בטהובן המאוחר, ואגנר, מאהלר, ברהמס, ריכרד שטראוס, ברליוז,
ליסט.
- מטאל: קיצור של המונח 'הבי מטאל' (Heavy Metal). ר' ערך.
- מיני-מוג: גרסה ניידת
וקטנה של סינתיסייזר מוג. מינימוג יצא לשוק המסחרי בשנת 1971 והפך מוצר
מבוקש בקרב מוסיקאים בהופעות. גרסה מוקטנת של מינימוג יצאה בהמשך, ונקראה
מיקרו-מוג. ר' ערך 'מוג'.
- מלודיה: מנגינה. רצף
צלילים יחידים בגבהים שונים, המאורגנים יחד כך שניתן לזכור אותם בקלות
יחסית. שילוב בו-זמני של שתי מלודיות שונות (או יותר) יוצר קונטרה-פונקט
(ר' ערך).
- מלוטרון (Mellotron):
סינתיסייזר אנלוגי נפוץ בשנות השישים והשבעים. משמיע הקלטה של כלים
אקוסטיים אמיתיים בעזרת מנוע המריץ רצועות אלקטרומגנטיות מעגליות. מדמה
תזמורת, מקהלה, כלי נשיפה ומיתר.
- משקל אסימטרי: מקצב
לא-זוגי, בניגוד למשקל הנפוץ ברוק, ארבעה-רבעים. דוגמאות למשקלים
אסימטריים: חמישה רבעים, שבע שמיניות, אחת-עשרה שמיניות. אופייני לרוק
מתקדם, מוסיקה קלאסית, ג'אז ופיוז'ן. המחשות: משקל 5/4 דורש מן המוסיקאי
לספור מאחד עד חמש כדי לסגור תיבה ולעבור לתיבה הבאה. משקל 9/8 דורש מן
המוסיקאי לספור במהירות מאחד עד תשע כדי לסגור תיבה. משקל 17/18 דורש מן
המוסיקאי לספור במהירות גבוהה מאחד ועד שבע-עשרה כדי לסגור את אותה התיבה.
- ניאו-פרוג: רוק
מתקדם שהתפתח בשנות השמונים והלאה, תוך נטייה מוצהרת לשחזר את תור הזהב של
הז'אנר במחצית הראשונה של שנות השמונים. הניאו-פרוג מזוהה עם מגמה פשרנית,
המנסה להפשיט מן הז'אנר את המורכבות והתיחכום לטובת נגישות ופופולריות.
להקות מייצגות: מריליון, איי-קיו, פנדראגון. מכונה גם: ניאו-פרוגרסיב / נאו-פרוג.
- סוויטה: יצירה בארוקית
אופיינית, רב-פרקית, המשמשת גם לריקודים. מחולות בולטים: מינואט, ברה,
גבוט, פספיה, פולונז, אנגלז, לור, אריה ועוד. שם אחר לסוויטה: פרטיטה.
- סולם פנטטוני: סולם של חמישה טונים, להבדיל מתריסר הטונים בסולם המערבי המקובל. נפוץ במזרח אירופה, פינלנד, התרבות הקלטית, המזרח הרחוק ודרום-מזרח אסיה. זכה לפיתוח קלאסי במוסיקה של קלוד דביוסי. מונח קשור: מוסיקה פנטטונית.
- סונטה: יצירה לפסנתר או
לכלי אחר בליווי פסנתר, המחולקת לשלושה-ארבעה פרקים. מבנה אופייני: הצגת
הנושא/ים, פיתוח, רפריזה/חזרה, קודה. מהות הסונטה: היחסים הטונליים בין
הנושאים המוסיקליים השונים.
- סופר-גרופ: הרכב-על;
להקה או קבוצה המורכבת משורה של מוסיקאים ידועים בזכות עצמם, בעלי מוניטין
מוכח, כישורים מוסיקליים גבוהים מן הממוצע ופרסום רב בעולם המוסיקה. המונח
סופרגרופ נולד לראשונה באמצעות להקת 'קרים' (Cream) בשנת 1966.
- סימפו: כינוי חיבה מקוצר עבור רוק סימפוני. נהוג בעיקר בצפון-מערב אירופה, סקנדינביה ובקבוצות דיון באינטרנט.
- סימפוניה: יצירה
תזמורתית גדולה, בדרך כלל בשלושה, ארבעה או חמישה פרקים. הסימפוניה
הקלאסית בעלת 4 הפרקים בנויה כך: הפרק הראשון בנוי בצורת סונטה; הפרק השני
הוא איטי ומתון יותר (אדאג'יו או אנדנטה); השלישי בנוי כריקוד מינואט או
סקרצו; הפרק הרביעי והאחרון הוא מהיר, בנוי כ'רונדו' (מעגלי) או בצורת
סונטה. בתקופה הרומנטית (בטהובן והלאה) החל המבנה הסימפוני להשתכלל,
להתרחב, לשלב תוכנית סיפורית ולכלול גם מקהלות וזמרים.
- סינגל: שיר קצר מתוך
אלבום שטרם יצא לאור. נשלח לאמצעי התקשורת לצרכי קידום מסחרי. נפוץ בעיקר
בתחום הרדיו המסחרי. בעל משמעות רבה במצעד הפזמונים ובסיכויי ההצלחה של
אמנים המעוניינים לזכות בפופולריות בינלאומית. מלווה בדרך כלל בסרטון
וידאוקליפ.
- סינקופה: ביצוע של תו
או נקישה בתזמון שונה מן המצופה או מן הכתוב בחוברת התווים. מתבטא גם
בשינוי משקל ריתמי. יוצר אפקט של סטייה ו/או הפתעה. אופייני מאוד במוסיקת
ג'אז, וגם ברוק מתקדם.
- סינתיסייזר: מכשיר
חשמלי המפיק צלילים באופן אלקטרוני. רוברט מוג המציא אותו לראשונה באמצע
שנות השישים. סינתיסייזרים אנלוגיים הוחלפו, החל משנות השמונים ואילך,
בדור חדש של סינתיסייזרים דיגיטליים. ר' ערך מוג.
- ספייס-רוק (Space Rock):
רוק המושפע מן הנחיתה על הירח ומספרי מדע בדיוני. מאפיינים מוסיקליים
נפוצים: שימוש בסינתיסייזרים, הידהוד צלילים, טכניקות היזון חוזר ו/או
משוב צלילי, זניחת אלמנט הקצב. להקות בולטות: הוקווינד, גונג, אוזריק טנטקלס.
- עיבוד: שיכתוב לחן קיים
להרכב אחר, או הרחבה של לחן בסיסי עבור הרכב כלשהו. אופי העיבוד מכתיב את
הסיווג הסגנוני, ההפקה המוסיקלית, אווירת היצירה, קהל היעד ועוד.
- פאנק (Punk): רוק פשוט
ומהיר עם דגש על טקסטים זועמים, לרוב במשקל שני רבעים. התפתח באנגליה
במחצית השנייה של שנות השבעים, על רקע המיתון הכלכלי ומצוקת מעמד הפועלים.
שימש כתגובת-נגד לרוק מתקדם, פופ מתקתק ולהקות רוק עשירות. להקות מייצגות:
סקס פיסטולז (אנגליה), הקיור (אנגליה), ראמונס (ארה"ב), סיינטס
(אוסטרליה).
- פ'אנק (Funk): שילוב
אמריקני מאוחר בין ג'אז, בלוז ומוסיקת 'סול'. מאופיין במקצב קליל הכולל
סינקופות (ר' ערך) ותבנית בס דומיננטית החוזרת על עצמה.
- פוליטונליות: שימוש בשלושה סולמות (או יותר) בו זמנית. אופייני למוסיקה מודרנית.
- פוליפוניה: רב-קוליות. מוסיקה הכוללת מספר מלודיות במקביל. מספר הקולות איננו מוגבל. הפוליפוניה מתבטאת לעתים בקונטרה-פונקט מלודי (ר' ערך).
- פוליריתמיקה: שימוש במקצבים/משקלים ריתמיים שונים בו-זמנית. אופייני למוסיקה מודרנית. עשוי ליצור אפקט של חוסר יציבות ובלבול.
- פולק-רוק: שילוב בין מוסיקת פולק (Folk) - מוסיקה עממית בעלת גוון לאומי-אתני - ובין רוק.
- פוסט-רוק: שימוש בכלי נגינה של מוסיקת רוק עבור ז'אנרים שאינם רוק, אך גם אינם ג'אז, נטולי השפעות של מוסיקה קלאסית או מטאל. לרוב אינסטרומנטלי, ונשען על בניית אווירה ו/או קליימקס (שיא). אין דגש על וירטואוזיות או על פיתוח שכלתני של מוטיבים. המונח נחשב מעורפל ובעייתי.
- פיוז'ן: שילוב בין ג'אז
ובין סגנונות מוסיקליים אחרים שאינם בלוז, ג'אז או רוק. למשל: ג'אז עם
מוסיקה הודית, ג'אז עם מוסיקה יפנית, ג'אז עם מוסיקה קלאסית-אירופאית
ועוד. מרכיב דומיננטי: אילתור. להקות ואמנים מייצגים: מיילס דייויס
ולהקתו, ג'ון מקלפלין ולהקתו - מהווישנו אורקסטרה, וות'ר ריפורט, צ'יק
קוריאה, הרבי האנקוק, לארי קוריאל, אל דימיולה, פרנק זאפה, טוני ויליאמס
לייפטיים, ז'אן-לוק פונטי, ברנד-אקס, בילי קובהאם.
מכונה גם ג'אז-פיוז'ן.
- פסיכדליה / פסיכודליה: מוסיקה
בהשפעת חוויות הנובעות משימוש בסמי הזייה (סמים פסיכוטיים), כמו אל-אס-די
(LSD). רוק פסיכדלי התפתח באמצע שנות השישים, בעיר לונדון ובחוף המערבי של
ארה"ב (סן פרנסיסקו, לוס אנג'לס ועוד) במקביל. מאפיינים נפוצים: סולואים
ארוכים ללא פיתוח סדור, אי-הקפדה של מקצב סדיר, עיבודים רופפים, טקסטים
בלתי-מציאותי. להקות בולטות: גרייטפול דד, ג'פרסון איירפליין, בירדז, פינק
פלויד בתקופת סיד בארט, קרים של תחילת הדרך. ביטויים קשורים: מוסיקה פסיכודלית, אמנות פסיכודלית, פסיכדלי, פסיכודלי.
- פסטורליה / מוסיקה פסטורלית: שירים ויצירות מוסיקליות המתארות את אורח החיים הכפרי. נושאים נפוצים: רועים, נחלים ופלגי-מים, אהבת הטבע, חשיבותה של הפשטות, הערכת החיים הגשמיים. מאפיינים נפוצים: כלים אקוסטיים (חליל, גיטרה), היעדרותם של כלי הקשה, סולם מאז'ורי (ר' ערך), עממיות.
- פרוג: כינוי חיבה, או קיצור, למונח 'רוק מתקדם'.
- פרוגר: חובב פרוג; מעריץ רוק מתקדם; מאזין מושבע של הז'אנר הפרוגרסיבי.
- פרוגרסיב: כינוי חיבה, או קיצור, למונח 'רוק מתקדם'. נפוץ גם בישראל.
- פרוג-מטאל: שילוב בין רוק מתקדם ובין הבי-מטאל. אופייני לשנות התשעים. להקה מייצגת: דרים ת'יאטר.
- פרוג-פולק: שילוב בין רוק מתקדם ובין מוסיקת פולק (Folk).
- פרוג-פיוז'ן: שילוב בין
רוק מתקדם ובין פיוז'ן. תת-סגנון של הרוק המתקדם. מאופיין בשימוש רב מן
המקובל במרכיב האילתור, ובהתבססות על מסורות מוסיקליות חוץ-מערביות.
- פרוג-רוק (Prog-Rock): כינוי חיבה, או קיצור, למונח 'רוק מתקדם'.
- פרוטו-פרוג (Proto-Prog): להקות רוק
נסיוניות וחדשניות מן המחצית השנייה של שנות השישים, שהשפיעו באופן מובהק
על התפתחות ז'אנר הרוק המתקדם. חלקן התגבשו לכדי להקות רוק מתקדם מובהקות,
וחלקן פנו לכיוונים אחרים.
- פרטיטורה:
מערכת תווים רב-שכבתית המפרטת את תפקידי כל המשתתפים ביצירה מוסיקלית.
נכתבת על ידי המלחין ו/או המעבד. משמשת את המנצח, הרכב הנגנים ו/או
התזמורת. בדרך כלל מודפסת בחוברת גדולה.
- קדנצה: תבנית מלודית או הרמונית בסוף יצירה או פרק, היוצרת תחושת סיום מתקרב.
- קוורטה: מרווח שיש בתוכו ארבע דרגות בסולם מז'ורי או מינורי. למשל: דו-פה, או סול-דו.
- קווינטה: מרווח של שלושה וחצי טונים. למשל: דו-סול. קווינטה מוגדלת מוסיפה חצי טון. קווינטה מוקטנת מורידה חצי טון.
- קונטרה-פונקט / קונטרפונקט / קאונטרפוינט (Contrapunkt או Counterpoint):
שילוב בין שתי מנגינות (מלודיות) או יותר, במקביל. אופייני ליצירות כמו
קנון או פוגה. ייחודי למוסיקה מערבית ואירופאית. מונחים דומים: רב-קוליות,
פוליפוניה, פוליפוניות.
- קונספט (אלבום): ר' ערך - אלבום קונספט (למעלה).
- קנטרברי (Canterbury):
שילוב בין רוק מתקדם ובין ג'אז בריטי בעל נימה הומוריסטית, אירונית,
חילונית וקלילה. התפתח בקרב קבוצת מוסיקאים אנגלית שפעלה במחוז קנטרברי,
באיזור קנט. להקות מייצגות: קרוואן, גונג, הטפילד אנד דה נורת', נשיונל
הלת'.
- קראוט רוק (Kraut-Rock):
כינוי מקובל לקבוצת להקות של רוק מתקדם גרמני, בעל גוון נסיוני ובהשראת
מלחיני מוסיקה אלקטרונית אוונגארדיים בהנהגת קרלהיינץ שטוקהאוזן, פייר
בולז, אדגרד וארז ואחרים. להקות קראוטרוק מפורסמות: פאוסט, קאן, נוי,
קראפטוורק, טנג'רין דרים, אמון דול, פופול וא, אש רה טמפל.
- רוק: מוסיקת ריקודים
שהתפתחה בארה"ב בשנות החמישים של המאה העשרים. מבוססת על סולם הבלוז.
מאפיינים מרכזיים: משקל ארבעה-רבעים (4/4) עם דגש על הפעימה השנייה
והרביעית; שימוש בגיטרה חשמלית ומערכת תופים מודולרית; שירים קצרים (2-4
דקות); טקסטים פשוטים; מקצב בלתי פוסק; קצב קבוע. קיצור של המונח המלא "רוק אנד רול".
- רוק אופרה: ר' ערך - אופרת רוק.
- רוק אלטרנטיבי: כינוי
כוללני לאמנים ולהקות רוק שלא יכלו ו/או רצו להשתלב בתאגידי המוסיקה
הגדולים והעשירים של ארה"ב ואירופה, ובחרו לפעול במסגרת מחתרתית ו/או
עצמאית. מנוגד לתרבות ה'פופ' המקובלת. דומה למושג 'אינדי' - קיצור של
'אינדיפנדנט', אמנים עצמאיים הפועלים מחוץ לזרם המרכזי ומפיקים את
אלבומיהם באופן עצמאי.
- רוק מתקדם: שילוב בין
מוסיקת רוק אפרו-אמריקנית ובין מוסיקה קלאסית אירופאית. התפתח בעיר לונדון
של סוף שנות השישים, התפשט ברחבי אירופה, זכה להצלחה מסחרית בינלאומית
לאורך שנות השבעים. ירד למחתרת בשנות השמונים, בין השאר בגלל המיתון
הכלכלי בעולם ומהפיכת הפאנק (ר' ערך). זכה להתעניינות מחודשת בשנות התשעים
והאלפיים. להקות מייצגות: קינג קרימזון, ג'נסיס, אמרסון לייק ופאלמר.
- רוק סימפוני: שילוב בין מוסיקת רוק אמריקנית ובין מוסיקה קלאסית סימפונית. מכונה לעתים "סימפו", או "סימפ-רוק" בתור קיצור.
- ריאישו (Reissue): ייצור והפצה מחודשים של אלבום שיצא לאור בעבר, ללא שינוי כלשהו באיכות הצליל. ר' גם הערכים: רימיקס, רימסטר.
- ריו (RIO): קיצור של
"Rock in Opposition", רוק באופוזיציה. תנועה מוסיקלית קטנה שקמה במחצית
השנייה של שנות השבעים, במערב-אירופה. ערכיה המרכזיים: יצירת מוסיקת רוק
אמנותית, רדיקלית, אוונגארדית ועצמאית, במנותק מתעשיית המוסיקה של הזרם
המרכזי. מייסד: כריס קאטלר. הרכב מייצג: הנרי קאו.
- רימיקס / רמיקס (Remix): עריכה מחודשת להקלטה של יצירה מוסיקלית, באמצעות יצירת שילוב חדש (ומשופר, בחלק מן המקרים) בין הערוצים, הכלים והאפקטים הקוליים. התהליך דורש את סרט ההקלטה המקורי (מאסטר), כדי לשלוט בכל ערוץ הקלטה בנפרד. עשוי לשפר את איכות הצליל, תוך כדי העירבול (mix) המחודש.
- רימסטר (Remaster):
גרסה מחודשת לאלבום שיצא בעבר, בדרך כלל תוך שימוש בסרטי ההקלטה המקוריים.
מטרת הרימסטר היא שיפור איכות הצליל, אך גם העברה של הקלטה אנלוגית אל
פורמט דיגיטלי.
- ריף (Riff):
תבנית מוסיקלית קצרה שחוזרת על עצמה, למשל מעבר בין מספר מצומצם של אקורדים או מלודיה פשוטה. התבנית מנוגנת בעיקר על ידי יחידת הקצב (בס+תופים, ולעתים גיטרת קצב), ומשמשת בסיס לאילתור, בית בשיר, פזמון או פתיחה ליצירה. נפוץ בעיקר בז'אנרים כגון רוק, ג'אז, פ'אנק; ברבים: ריפים (Riffs).
- רקוויאם (Requiem):
מיסת אשכבה לנפטר בכנסייה הקתולית. גרסאות מפורסמות הוזמנו ונכתבו על ידי
מוצרט, ברליוז, ברהמס, ברוקנר, ורדי, פורה, דבוז'אק, בריטן, ליגטי ועוד.
- תיבה: קבוצת פעמות
(ביטים) המאורגנות בין שני קווים. מספר הפעמות קובע את משקל התיבה או
היצירה. דוגמה: תיבה בעלת ארבע פעמות יוצרת משקל 4/4. תיבה בעלת תשע פעמות
מהירות יוצרת משקל 9/8. תיבה בעלת תשע פעמות במהירות בינונית יוצרת משקל
9/4.
- תימה: נושא מוסיקלי
מוגדר הזוכה לפיתוח, וריאציות, אילתור ו/או העמקה במהלך התקדמות היצירה על
ציר הזמן. בלועזית: Theme/Thema. נקרא גם: תמה, מוטיב, מוטיף, לייט-מוטיף,
רעיון מוסיקלי, אידיאה מוסיקלית.
- תרמין / תראמין: אחד מכלי הנגינה האלקטרוניים הראשונים. הומצא ב-1919 ברוסיה ע"י לאון ת'רמין. המכשיר פועל ללא מגע, ובאמצעות שני מתנדי רדיו ושתי אנטנות. היה פופולרי בארה"ב של שנות ה-50, בעיקר עבור פסקולים של סרטי אימה. השתמשו בו גם להקות רוק כמו לד זפלין, רדיוהד, ניין אינץ' ניילז. בלועזית: Theremin.
מילון מונחים מוסיקלי זה, בעריכתו השוטפת של אורי ברייטמן, קיבל השראה חלקית מן הספר המשובח:
|
