להקת אופת'

Opeth

Ghost Reveries
2005 שנות התשעים ראו את עלייתה של שוודיה בתור מעצמת רוק מתקדם מודרנית. לאחר עשור של שגשוג מוסיקלי מתמשך, בו הפכה העיר סטוקהולם למרכז מוסיקה שוקק, בעיקר סביב מטאל ופופ, הופיעה אופת' וצברה מוניטין בינלאומי. אופת' פיתחה תרכובת נקייה המשלבת בין דת' מטאל (death metal), רוק מתקדם ורוק אקוסטי.

הסגנון האקלקטי של אופת' דורש מיומנות גבוהה מצד חברי ההרכב, בעיקר בגלל המנעד הדינמי הרחב של המוסיקה. אופת' מסוגלים לנגן בלאדה אקוסטית שקטה ולהפוך אותה תוך מספר שניות למתקפה מטאלית משכנעת. הטריק הוא לעשות את המעבר בצורה חלקה, משכנעת וחכמה ככל האפשר.

הצלחתה המסחרית של אופת' נשענה בין השאר על כישורי ההלחנה של מנהיג ההרכב, מייקל אקרפלת'. מעבר ל"גראולים" המטאליים המתבקשים, אופת' היא מעצמה מלודית של ממש, המסוגלת לכתוב שירים נוגעים ללב, ולעטוף אותם בעיבודים קשוחים ביותר. כך פונה אופת' גם לקהל המטאל הגברי וגם לקהל הרחב, שבנוי גם ממעריצות מטאל סטנדרטיות.

מאז תחילת דרכה ב-1990, הוציאה אופת' את אלבום הבכורה שלה רק ב-1995. מנהיג להקת פורקיופיין טרי, סטיבן וילסון, הפיק כמה מאלבומיהם, ועזר להם לפרוץ לקהל רחב יותר בתחילת שנות האלפיים. מאז הצליחה הלהקה להפיק זרם עקבי ומפתיע של אלבומים איכותיים, כאשר אלבומם האחרון ווטרשד (Watershed) משנת 2008 ממשיך לקבע את מעמדם בתור מובילי תת-זרם שיצרו לעצמם: פרוגרסיב דת' מטאל (progressive death metal).

מי שמעוניין להתחיל להכיר את אופת', יכול לבחור כל אחד מאלבומי הלהקה מבין השנים 1999-2005 ולהתרשם מן הסגנון הייחודי של הלהקה. האלבומים אינם זהים לחלוטין זה לזה, חלקם תוקפניים יותר או פחות, אבל את הסגנון של אופת' אי אפשר להחמיץ.

---