בחור אנגלי תמהוני, שהצליח, בכוחות אצבעותיו ודמיונו ההרמוני, לפתח את הרוק המתקדם הבריטי, ובדרך גם לממן את הקמתה של חברת התקליטים הבריטית המהוללת 'ורג'ן'. אולדפילד, שנולד בשנת 1953 בברקשייר, אנגליה, ניצל מעט זמן אולפן פנוי כדי לנגן על שלושים כלים שונים, להרכיבם ליצירה אחידה ולשלבם בתקליט אחד, 'טיובלר בלז' (על שם כלי ושמו פעמונים צינוריים, חלק חשוב ביחידת כלי ההקשה של התזמורת הסימפונית). כל חברות התקליטים דחו אותו, מלבד ריצ'רד ברנסון, לימים מקים חברת התקליטים 'ורג'ן' (Virgin). אלבום הבכורה של אולדפילד, שיצא בשנת 1973, מכר 16 מליון עותקים והפך את הבחור, מלחין מבולבל בן 20 עם שיער ארוך, לאיש עשיר ואמן מבוקש.
אולדפילד ברא לבדו עולם שלם של צלילים והרמוניות, קונטרסטים מסתוריים של מקהלות גותיות, וצלילים מהירים המתרוצצים מעלה ולמטה ללא הפסק, בהשראת מלחינים מינימליסטיים כמו קווין איירז, פיליפ גלאס או סטיב רייך. הוא שלט בעשרות כלי נגינה, השתכלל במלאכת העיבוד התזמורתי, וידע להנהיג הרכבים גדולים עם מוסיקה בעלת גוון אישי מובהק. בלי לדעת הוא היה נביא הניו-אייג' עוד בתחילת שנות השבעים. הגיטריסט שהצליח ליצור צליל חשמלי גבוה במיוחד, לא פחד להלחין כמה קטעים אוונגרדיים במיוחד, הבועטים במבנים שפיתח, בהשפעות המינימליסטיות ובהרמוניות הקונטרה-פונקטיות הכל-כך-מזוהות-עימו.
עם דעיכת הרוק המתקדם ועליית הפאנק באנגליה, מצא את עצמו אולדפילד על פרשת דרכים. בנסיונותיו הרבים לשחזר את הצלחת התקליט הראשון, הקליט עם אחותו סאלי כמה להיטים 'פופיים' בשנות השמונים והתשעים. הידוע שביניהם הוא 'מונלייט שאדו', המלווה את שמו עד היום. אולדפילד ניצל את הצליל הייחודי, הכישרון המלודי והמוניטין סביב שמו - והחדיר אותו אל דיסקו ופופ שגרתי. בתחילת שנות התשעים צבר אולדפילד מספיק ביטחון כדי לחזור לשורשיו הפרוגרסיביים והסימפוניים. כך הקליט, בין השאר, סדרת אלבומי המשך ל'טיובלר בלז', שאמנם הצליחו מסחרית - אך לא עלו על הישגיו המהפכניים של האלבום הראשון. אולדפילד מקליט ומופיע גם היום.
אולדפילד עמל עד היום על למעלה מ-30 אלבומים, אך הטובים שבהם הם:
